ההורים

הפחד הבסיסי ביותר הוא הפחד מהלא נודע.

לאחר הלידה ההורים הטריים מתמלאים בפחד מהעתיד. ההבנה שעליך לבצע מגוון עצום של פעולות הקשורות לילד החדש החל משלב הלידה ועוד שנים קדימה מובילה לחרדת ביצוע מובנת.

אפילו בשלב הראשון - להאכיל, לחתל, להלביש, לשטוף, לעשות גרפס, לקום בלילה, להרגיע בכי ועוד ועוד, וכל זה ללא נסיון קודם.

כאשר מתמודדים עם הלא נודע, מתרגלים ומתנסים, נמוג הפחד.

כפי שמי שעובד ברכבת הרים אינו מפחד מהנסיעה בה מכיוון שעשה זאת כבר פעמים רבות כך ההורים יגלו שלאחר שלושת החודשים הראשונים הם יהיו מתורגלים מספיק כך שהפחדים הראשונים יתפוגגו מעצמם.

הם יגלו גם שהטיפול בעולל הוא אולי מפחיד בתחילה אולם בסה"כ צרכיו אינם רבים ואינם מסובכים ברגע שמתחילים לבצע את הפעולות הנדרשות.

פחד אחד ישאר לכל אורך חייכם וזוהי הדאגה לשלומו ובריאותו של ילדכם, אולם עם החודשים והשנים אתם תתרגלו גם לפחד זה והוא ישפיע פחות ופחות על חיי היום יום.

הקושי הפסיכולוגי הראשון שההורים הטריים נתקלים בו הוא אובדן החופש. כל אחד מתחיל לחוות את החופש האישי בגיל הנעורים, הוא מפתח ומשכלל אותו לאורך השנים ופתאום, עם הלידה, הוא נעלם.

הורים טריים אינם חפשיים לעשות ככל אשר יעלה על רוחם.

בשלושת החודשים הראשונים כל יציאה מהבית הופכת למסורבלת.

האם תגלה שהיא צריכה להעביר ימים שלמים בבית, בלי לצאת כמעט כלל.

האב יגלה שמיד בסיום יום העבודה הוא נדרש להגיע מיד הביתה לסייע לאם שהייתה עם העולל כל היום.

לא ניתן להיות ספונטאנים.

לא ניתן לצאת לבלות או לבקר חברים כפי שנעשה קודם ללידה.

 

כדי להקל על מצב זה ישנן מספר פעולות שניתן לעשות.

  • הבנה שזה מצב זמני. עד תום שלושת החודשים הראשונים ההורים הופכים למנוסים ומיומנים יותר והיציאה מהבית הופכת לפשוטה בהרבה. במקביל גם השיגרה שמתבססת בתקופה זו מקלה על התכנון והביצוע.
רצוי שכל אחד מההורים יקח על עצמו לאפשר לבן זוגו לצאת לבקר חברים לבדו. אם נקבעת מסגרת זמן מסויימת יש לעמוד בה בדיוק, כדי לחזק את האמון לפעם הבאה.

קצב האכילה של העולל, כל 2-3 שעות, ללא הבדלי יום ולילה אינו מאפשר מנוחה אמיתית.

שיתוף פעולה בין ההורים יכול להקל את הלחץ ולהקטין את העייפות עד תום שלושת החודשים הראשונים שלאחריהם לרוב התינוק יישן מספר שעות רב יותר בלילה.

חשוב לציין שמדובר בהקטנת העייפות ובחלוקת העומס, לא בפתרונות קסם שיגרמו לעייפות להעלם.

שיתוף הפעולה תלוי באופן ההזנה של העולל.

כאשר העולל יונק האם צריכה למצוא זמן במהלך היום לשאוב כמות המספיקה לפחות למנה אחת, בהתאם לגילו של העולל והכמות אותה הוא צריך. בלילה על האב לקום כאשר העולל צריך לינוק ולהזין אותו במנה זו מבקבוק. באופן כזה האם תוכל לקבל רצף שינה בן 4-6 שעות, מה שיעזור לה לתפקד טוב יותר ביום הבא. בנוסף, דילוג על האכלה אחת במשך היום (בשילוב של שאיבת מנה אחת לפחות) לא יפגום בקצב הייצור של החלב מצד אחד ומצד שני לא יגרום לגודש בלתי נסבל בשדי האם.

לאב, מצידו, תהיה קימה אחת בלילה שלא תפגום באופן מהותי באיכות השינה.

כאשר העולל מוזן בתחליף ההורים צריכים לחלק ביניהם את השבוע כך שכל אחד מהם יאכיל את העולל לילה אחד וישן באופן רציף בלילה הבא. בצורה זו כל אחד מהם יוכל לקבל "הפסקה" ומנוחה מלאה פעם ביומיים, מה שיקל על ההתמודדות עם אתגרי היומיום.

שיתוף הפעולה והחלוקה בנטל יחזקו גם את הקשר בין ההורים מכיוון שכל אחד יודע שגם לשני קשה, וכל אחד עושה את תפקידו.

 

במקביל לאבדן החופש גואה תחושת האחריות. כל נושאי העניין מהעבר מתגמדים ליד תחושת האחריות הכבדה שמרגיש כל אחד מההורים לגדילתו והתפתחותו של העולל.

כל הורה תוהה בשלב זה האם הוא יהיה הורה טוב, האם יצליח לחנך כראוי, האם יצליח לזהות ולספק את כל צרכיו הנפשיים והחומריים של העולל החדש.

כל הורה בסתר ליבו מכיר גם את מגבלותיו ותוהה האם יצליח להתגבר עליהם.

כל הורה תוהה האם יצליח למצוא בעתיד את האיזון בין חינוך לפינוק.

כל הורה מפחד שיתגלגלו אליו הצדדים הפחות נעימים שראה אצל הוריו הוא.

שאלות אלו ועוד רבות אחרות יוצרות עול אחריות כבד שההורה הצעיר אינו מתורגל בו.

בנוסף, חוסר הנסיון בהורות מקנה תחושה של חוסר ביטחון המלווה כל מחשבה מסוג זה.

 

למעשה אין לדעת מה ינבא העתיד ובשלושת החודשים הראשונים יש לנסות להדוף מחשבות אלו מטעמים של חוסר פרודוקטיביות.

לאחר שלושת החודשים הראשונים ההורים יהיו מתורגלים יותר בהורות ומעורבים יותר בעולם גידול הילדים. בנוסף, ההלם המחשבתי שלאחר הלידה יעבור עד אז ויאפשר להם לחשוב על נושאים אלו בראש צלול יותר ואף להתדיין אחד עם השני בתכנון העתיד והתפיסה ההורית.

לא נעים להודות בזה אבל כמעט כל הורה טרי רוצה "לזרוק את התינוק מהחלון" ושיחזירו לו את חייו הקודמים. אין להבהל ממחשבה זו על סוגיה השונים, היא טבעית ונובעת מהמהפך הפתאומי שעובר כל אחד מההורים מחייו כבודד להורה במשרה מלאה בשילוב עם הקושי של התקופה הראשונה. מחשבות אלו תעלמנה עם צבירת הנסיון והתקשורת עם העולל במהלך שלושת החודשים הראשונים.

בשלושת החודשים הראשונים נדרשים מספר שינויים בהרגלי התזונה על מנת לעבור את התקופה הזו בצורה הטובה ביותר.

  1. שירות עצמי. גם אם בחיי היומיום לפני הולדת העולל האשה הייתה אחראית על הכנת והגשת האוכל הרי שלאחר הלידה המצב שונה והאשה לא תוכל לשאת על כתפיה אחריות זו בשלושת החודשים הראשונים. על הבעל להשתתף באופן פעיל בהכנת האוכל וניקוי הכלים. אם הוא מסוגל עליו לנסות לשאת אף ביותר מחצי המלאכה וכך הוא יקל אף יותר על התמודדותה של האם עם המצב החדש.
  2. תזונה בריאה.  תזונה בריאה אמנם חשובה ביותר לאם מניקה אולם השפעתה רחבה יותר. מכיוון שהפעילות הפיזית של שני ההורים מצטמצמת מאד אזי אכילה מתונה של מזון בריא תמנע השמנה של ההורים בתקופה לא קלה זו. ג'אנק פוד הוא אמנם מהיר, קל ולעתים קרובות משמש כפיצוי רגשי בזמנים קשים אולם המחיר הוא השמנה מהירה ופגיעה במשיכה המינית בין בני הזוג בהמשך הדרך, כאשר החיים ישובו למסלולם.
  3. יש להתרגל לאוכל פושר. בגלל אינטנסיביות החיים בשלושת החודשים הראשונים קשה עד בלתי אפשרי לשמור על ארוחות סדירות. המצב הנפוץ הוא שאחד ההורים אוכל בעוד השני מטפל בעולל וכאשר הראשון מסיים לאכול הם מתחלפים.
  4. תזונה צמחונית בעיקרה. יש להבין כי מוצרי חלב ובשר מפעילים עומס על מערכת העיכול יותר מאשר ירקות ופירות. העייפות והכבדות לאחר ארוחת בשרים או גבינות מוכרת לכל מי שהתנסה בארוחה מסוג זה. בשלושת החודשים הראשונים, כאשר רמת העייפות משפיעה על איכות החיים, מומלץ להמנע מאכילה שתעמיק את העייפות ולכן כדאי להתבסס על ארוחות קלות יחסית, בעיקר של ירקות מבושלים ופירות.
  5. המנעות מקפה ומתוקים. קפאין וסוכר אמנם יכולים לתת פרץ אנרגיה מסויים אולם לאחריו תמיד תהיה ירידה חדה בערנות. בנוסף, שימוש מוגבר בחומרים אלו גורם לגוף להתרגל אליהם והם מאבדים אף מיעילותם בטווח הקצר. 

שתיה של הרבה מים מומלצת באופן כללי אולם חשיבותה בשלושת החודשים הראשונים גדולה בהרבה.

התייבשות, ואפילו קלה, גורמת לעיפות (או מכבידה את העייפות הקיימת), מובילה לעצבנות וחוסר סבלנות.

בנוסף, בשלושת החודשים הראשונים ההורים טרודים בכל כך הרבה נושאים שקל להם לא לשים לב ולשכוח לשתות מים בכמות מספקת.

על שני ההורים ההשפעות המיידיות של התייבשות הן עייפות יתר, תחושת רעב ועצבנות.

שילוב של הלחץ הנפשי מוביל לעצירות ובהמשך גם לטחורים.

האם, לאחר הלידה, חשופה יותר לטחורים ופיסורה ולכן חשיבות שתיית המים עבורה היא גבוהה עוד יותר. הנקה היא סיבה נוספת המחייבת שתיית מים באופן סדיר.


שתיית מים מספקת תעזור להורים להתמודד עם המאמץ הפיזי והנפשי בשלושת החודשים הראשונים לאחר הלידה באופן הטוב ביותר. מומלץ כמובן להמשיך לשמור על שתיית מים מספקת גם לאחר סוף התקופה.

ישנם מצבים  בהם ההורים מרגישים שעבר זמן רק בעוד למעשה עברו מספר דקות. שני המצבים העיקריים בהם נתקלים בתופעה זו הם:

  1. כאשר העולל בוכה. הורים רבים יכולים להרגיש במצבים מסויימים שהעולל בוכה במשך זמן רב. בדיקה בשעון מראה פעמים רבות שמדובר במספר דקות מועט. הרגישות הראשונית של ההורים הטריים מעצימה את הדאגה והחמלה ובשילוב עם חוסר הנסיון גורמת לבכי של 2-3 דקות להרגיש כמו נצח. אם העולל בוכה מספר פעמים במשך זמן רב גם לאחר מעקב בשעון יש לפנות לבדיקה רפואית.
  2. כאשר מרדימים על הידים. הורים שאינם בכושר טוב, בשילוב עם מחסור בשעות שינה של התקופה הראשונה יכולים להרגיש שזמן ההרדמה על הידים ארוך במיוחד. התופעה נובעת מכאבי שרירים וכאבי גב הנוטים להופיע לאחר זמן מה, הגורמים להרגשה כאילו הזמן עובר מהר יותר. כדי להקל על המצב יש להקפיד על החלפה בין הידים האוחזות בעולל ועל עמידה זקופה שתקל על כאבי הגב.

 

כאשר העולל בא לעולם ההורים מבינים שחייהם עומדים בפני שינוי גדול. עד יום זה, כאשר ניסו להבין מהורים מנוסים במה מדובר הם אולי קיבלו דוגמאות מסוגים שונים אולם בסופו של דבר מה שכולם אמרו היה "אי אפשר להסביר את זה עד שלא עוברים את זה".

בניגוד לאתגרים ומבחנים בחיים להורות אי אפשר להתכונן. סיטואציה זו המשותפת להורים טריים רבים גורמת ללחץ פסיכולוגי לקראת הלידה ולתחושת חוסר בטחון לאחר הלידה. זהו אחד המצבים המתאימים לביטוי "זרקו אותם למים". ההורה הצעיר מלא עובר בזמן קצר כמות גדולה של ההתנסויות החדשות שכל אחת מהן היא אתגר ומבחן. ומכיוון שישנן דרכים רבות לטפל בכל מצב ואף גישות שונות לטיפול בעולל ההורה מעולם לא יכול להיות בטוח שהדרך בה הוא עושה את הדברים היא הדרך הטובה ביותר עבור ילדו.

חוסר הבטחון הזה הוא זמני.

לאחר שלושה חודשים של אימון אינטנסיבי ההורים יהיו מיומנים יותר ובטוחים יותר ביכולותיהם. כל פעולה שעוררה פחד בתחילה מהחלפת חיתול, דרך אמבטיה ועד לנסוע למקום אחר, תהיה קלילה ואוטומאטית למחצה בתום התקופה. ככל שפעולה תבוצע יותר פעמים כך יתקבע נוהל פעולה וחוסר הבטחון יעלם.


חשוב לציין בנקודה זו שכולם עושים טעויות. וההורה שעשה את הטעות חייב לנסות להבין ולקבל אם ההורה השני מתפרץ אמוציונאלית. בנוסף, במצבים של עייפות ולחץ נפשי הסיכוי לבצע טעות עולה ויש להתייחס לטעויות בהבנה. במצבים כאלה חשוב להבין שהתקשורת הטובה בין ההורים היא אחד הבסיסים החשובים להתפתחות העולל ויש לשמור עליה ולדעת להתייחס לעיקר ולא לתפל.

אחד התסכולים העיקריים שחווים הורים טריים הוא חוסר יכולת להבין את רצון העולל. כאשר הוא בוכה וההורה אינו יודע מה הסיבה הוא מנסה להרגיע את העולל אך מרגיש כאילו הוא יורה באפלה. ההורה חווה את הרגש הבסיסי שהוא מוכן לעשות הכל עבור ילדו…. אולם הוא אינו יודע מה לעשות…

התסכול הולך ופוחת עם הזמן כאשר ההורה לומד להכיר את סוגי הבכי של העולל ומאוחר יותר גם את שפת הגוף של התינוק ונעלם לחלוטין כאשר הילד מתחיל להביע את רצונו במילים.

העולל בימים הראשונים לאחר הלידה אינו התינוק היפה והחמוד שההורים ראו בתמונות טרם הלידה.

גולגלתו של תינוק שעבר דרך תעלת הלידה מוארכת ולוקח לה מספר ימים להגיע לצורת גולגולת רגילה.

לאחר הלידה רוב העוללים הם זעירים ותווי פניהם אינם ברורים. בנוסף, לאחר הלידה העולל יורד במשקל ורק לאחר מספר שבועות, כאשר משקלו עולה, מתעצבות פניו לפני התינוק שילוו אותו בחודשים הקרובים.

הסביבה המיידית של ההורים תפליג במחמאות ליופיו של העולל אולם ההורים, הנמצאים בתחילתה של סערת רגשות ושינויים גדולים בחייהם יתקשו לראות את היופי הזה בימים ובשבועות הראשונים.

הסביבה המיידית והחברה הכללית מפעילות גם לחץ בתחום האהבה. בהורה הטרי מוטמעת המחשבה שעליו לאהוב את העולל מהרגע הראשון אבל בפועל המהפכים הפסיכולוגים של שני ההורים והקושי הפיזי שעובר על האשה מקשה על הדלקת המתג של האהבה ליצור שהוא הגורם למהפך בחיים ולכאבי הלידה.

אצל אבות תופעות אלו נפוצות מכיוון שאין להם קשר פיזי עם העולל.

אצל נשים תופעות אלו מופיעות בעוצמה חזקה יותר. בגלל הקשר הפיזי הציפיה לאהבה אוטומטית גדולה יותר וכאשר זו אינה מופיעה התסכול גדול יותר.

כתוצאה מדברים אלו גדל חוסר הבטחון של ההורה שכן הוא יודע שעליו להרגיש בצורה מסויימת אבל זה לא קורה. והוא אף אינו יכול לספר על זה לאף אחד, בגלל חוסר המקובלות החברתית.

מצב זה נפתר במהלך שלושת החודשים הראשונים, כאשר העולל מתייצב חיצונית, הלחצים הנפשיים מתמתנים והמשפחה נכנסת לשגרה. ההורים ירגישו יותר ויותר רגעי אהבה טהורה, ובתדירות גדולה יותר ויותר עד שהשאלות האם הם אוהבים את העולל והאם הוא יפה בעיניהם אינן רלונטיות יותר.

אחד הרגשות החדשים שחווים הורים טריים הוא רגש אחריות מסוג חדש. אם עד היום היה כל אחד מהם אחראי רק לעצמו הרי שכעת הוא אחראי גם על ילדו.

אחת הדאגות העיקריות הנובעות מרגש אחריות זה היא כיצד לאפשר לעולל שיגדל רווחה כלכלית סבירה.

כמו כל תהייה לגבי העתיד גם לשאלה זו אין תשובה.

תשובת הסביבה והחברה הקרובה לדאגה זו היא שהכל יהיה בסדר ושאין צורך לדאוג, תשובה שאינה מספקת את ההורה הטרי המנסה לתכנן את עתידו.

הנסיון ההיסטורי מראה שבאופן מעשי משפחות אינן קורסות כלכלית לאחר לידה (למעשה דווקא בגירושין הסיכוי לקריסה כזו גדול הרבה יותר). הורים מסתדרים כלכלית ובמקרים רבים מצליחים לחיות ברמת חיים גבוהה יותר מזו שחיו בה לפני הלידה.

 

לשינוי לטובה זה ישנן מספר סיבות מעשיות רבות וביניהן:

  • תחושת האחריות גורמת למוטיבציה גבוהה יותר בעבודה.
  • במקרה של חיפוש עבודה - שימת דגש על תכנון לטווח הארוך.
  • מעסיקים סומכים יותר על עובדים שהם הורים. הם מודעים לתחושת האחריות והמחויבות שאינה קיימת אצל מי שאינו הורה.
  • המשפחה נוטה לסייע כלכלית להורים בתחילת הדרך.
  • שימת לב רבה יותר להשקעות ולחסכונות לטווח ארוך.
  • ירידה חדה בהוצאות על ארוחות בחוץ, בילויים וסיפוקים מידיים.
  • במקרים רבים לאחר שלושת החודשים הראשונים בונים תקציב ביתי מאוזן.
  • העולל מחבר בין ההורים בצורה כזו שהם ירגישו ירידה משמעותית ברצון לקנות מוצרים שמטרתם יצירת משיכה אצל המין השני (לדוגמא בגדים, מוצרי טיפוח, תכשיטים וכדומה).
  • בשנה הראשונה (לפחות) ההוצאות על טיולים ירדו משמעותית.
  • ילדים גורמים לקשרים בין הורים שאינם מאותם מעגלים חברתיים. מצב זה פותח אפשרויות נוספות רבות בתחום העסקים והעבודה.


לסיכום כדאי להורה להתייחס בחיוב לדאגות הכלכליות המציפות אותו. המקור של דאגות אלו הוא המנוע שייסייע בהמשך הדרך לשיפור המצב.

במהלך שלושת החודשים הראשונים לאחר הלידה, כאשר תיפגשו עם חבריכם הרווקים תראו שנושאי השיחה שעניינו אתכם בעבר מרגישים חסרי משמעות למדי ואתם להוטים לדבר על ילדכם וחוויות הלידה (שיחות הידועות בכינוי "שיחות קקי פיפי"). לאחר 3 חדשים, כאשר חייכם יכנסו לשגרה נוחה מסויימת תרגישו שאתם יכולים לשוב ולהתעניין בנושאים שעניינו אתכם בעבר כגון רכילות, ספורט, אופנה, אומנות או כל נושא אחר.

אתם תגלו שחברים עם ילדים, ובמיוחד עם תינוקות, מתאימים לכם יותר בתקופה זו.  יהיה לכם קל יותר לבקר אותם עם העולל מבחינת התנהלות ונושאי שיחה. חברים כאלו יבינו את מה שעובר עליכם ותוכלו לחלוק אתם חוויות מחיי היום יום ולקבל מהם עצות של בעלי נסיון.

העולם הוירטואלי, ובעיקר פייסבוק מאפשר לכם להצטרף לקבוצות של הורים חדשים ולייצר עמם תקשורת בכל הנושאים הקשורים לעולל ולהתפתחותו. קבוצות אלו נוהגות גם לארגן מפגשים בהם תוכלו לפגוש בפועל הורים הנמצאים במצב הדומה לשלכם ואף לייצר חברים חדשים.

אחת הבעיות הנפוצות אצל הורים טריים הינה דלקת בשורש כף היד, ובמיוחד בצד ימין.

כאשר העולל קטן התנוחה הטבעית ביותר לאוחזו היא כאשר הוא שעון בחזהו על חזה ההורה וכף וידו של ההורה תומכת בו ע"י אחיזה בישבן.

אחיזה זו נפוצה, טבעית ונכונה אולם ישנו פרט אחד שיש לשים אליו לב. גם הורה שמנסה - כושרו הגופני לא משתפר בקצב גדילתו של העולל.

כך יוצא שאצל זוג הורים ממוצע בכושר ממוצע כאשר העולל מגיע למשקל של בערך 5 קילו הוא מתחיל להיות כבד מדי עבור שורש כף היד, מה שמוביל לכאבים ולדלקת.

הטיפול הנפוץ הוא פשוט - תחבושת אלסטית למספר ימים אולם חשוב לשנות את האחיזה כדי להבטיח שכאבים אלו לא ישובו.

כדי להמנע מכאבים אלו, או למנוע מהם לחזור אם כבר הופיעו, יש להקפיד על שני כללים:

  1. חשוב להתנגד למהלך הטבעי של לחפון את ישבנו הקטן של העולל עם כף היד ובמקום זאת יש להקפיד לתמוך בו בעזרת הזרוע - למקם את ישבנו בין שורש כף היד והמרפק. בנוסף למניעת הדלקת בשורש כף היד אחיזה זו מפנה את כף היד לשימושים שונים כמו אחיזת מוצץ, סיוע בהכנת בקבוק להאכלה וכדומה…

  2. חשוב להחליף בין הידיים כדי לגרום לחלוקת הלחץ. ההחלפה עצמה פשוטה - ממקמים את הזרוע החפשית מתחת לזרוע התומכת בעולל ומוציאים את הזרוע התומכת בתנועה סיבובית קלה כך שהזרוע החפשית מחליפה את הזרוע התומכת והופכת להיות התומכת בעצמה.
Expand all