העולל

ישנן שתי שיטות להזנת התינוק - יניקת חלב אם והזנת תמ"ל (תרכובת מזון לתינוק) המוכר גם בשם "פורמולה" או "תחליף חלב אם".

לשתי השיטות ישנם יתרונות וחסרונות וכל אם צריכה לבחור לעצמה את הדרך שתתאים לה בהתאם למצבה הפיזי והנפשי.

 

יתרונות חלב אם

  1. המזון המותאם ביותר לתינוק. מחקרים מתקדמים מראים שיונקים בעלי שיליה (הקבוצה אליה שייך האדם) התחילו להתפתח לפני 65 מיליון שנה. מכיוון שהטבע והאבולוציה פועלים בצורה מדוייקת מאד ניתן להבין שחלב אם הוא המזון הטבעי והמושלם לעולל.
  2. יוצר הגנה בקטריאלית - חלב האם מורכב מ 21% סוכר מסוג שהעולל אינו יכול לעכל. מחקרים חדשים מראים שישנו חידק אחד בלבד שיכול לעכל סוכר זה כחלק מחלב אם. נראה שחידק זה מתפתח במערכת העיכול של העולל ומונע מחידקים אחרים להתפתח במקביל כך שבעצם חלב האם יוצר הגנה מפני חידקים.
  3. זמין בכל מקום ובכל מזג אויר. כל עוד האם קרובה פיזית לעולל היא יכולה להניק אותו.
  4. חלב האם משתנה בהתאם לצרכי העולל. מחקרים מראים שרוק העולל מעביר סימנים דרך פטמת האם הגורמים להרכב חלב האם להשתנות בהתאם למצב המערכת החיסונית של העולל.
  5. הנקה מפחיתה את הסיכוי לסרטן השד. ההנקה מפחיתה את הסיכון למחלה לפני גיל המעבר ב-60% בהשוואה לנשים שלא הניקו כלל, גם אם המדע כיום עדיין אינו יודע מדוע.
  6. שיפור במראה החיצוני של האם. הנקה מסייעת לאם לשרוף הרבה קלוריות במצב סטאטי וכך עוזרת לה לחזור למשקלה הקודם ולשמור עליו.

 

חסרונות חלב אם

  1. התחלה קשה. ההנקה היא תהליך שתחילתו יכולה להיות לא פשוטה. ישנם גורמים רבים שיכולים לגרום לקשיים בהנקה בימים הראשונים אחרי הלידה - לידה מוקדמת , ניתוח קיסרי ולידות ארוכות מאד גורמות להזנת העולל בתמ"ל בימים הראשונים ומכיוון שחלב האם מיוצר לפי דרישה מצב זה גורם ליציאה מסנכרון ויכול (אם מדובר על פרק זמן משמעותי) לפגום בתהליך יצירת החלב.
  2. לחץ. אמהות המתקשות בהנקה בתחילת הדרך מרגישות שאינן עושות את המצופה מהן עבור העולל. מצב זה יוצר תסכול המצטרף ללחץ הפסיכולוגי הכללי שהאם הטריה חווה, יכול לפגוע בתפוקת החלב מה שיוביל לתסכול נוסף וחוזר חלילה עד הפסקת היצור.
  3. חוסר בטחון עקב חוסר ידיעה. כמעט ולא ניתן למדוד את הכמות שהעולל ינק באופן מעשי. מצב זה גורם לחשש נפוץ שלאם אין מספיק חלב עבור העולל. לרוב אין בעיה כזו בפועל אבל חוסר הידיעה מוביל לחוסר בטחון ולחץ פסיכולוגי נוסף שהוא כשלעצמו יכול לפגוע בתפוקה.
  4. עייפות. כאשר האם מיניקה לוח הזמנים שלה מקביל לשל העולל והיא לא תישן שינה רציפה של יותר מ 2-3 שעות.
  5. כאבים. ישנן אמהות מיניקות החוות כאבים בפטמות בעת ההנקה. לרוב אלו כאבים נסבלים אך במקרים קשים מומלץ להתייעץ ביועצת הנקה.

 

יתרנות תמ"ל

  1. הוא עובד. תמ"ל הוא הפתרון המעשי היחיד כאשר הנקה אינה אפשרית ותינוקות הניזונים ממנו גדלים להיות בוגרים עם חיים מלאים.
  2. קל לשימוש. הכנת התמ"ל היא פשוטה ושני בני הזוג יכולים לבצע אותה.
  3. חלוקת עומס. מכיוון שאין הבדל מי מההורים מאכיל את העולל ניתן להתחלק בהאכלה הלילית וכך כל הורה יכול לישון לילה שלם פעם ביומיים.
  4. כמויות ברורות. קל לעקוב אחר הכמויות שהעולל צורך.
  5. חופש לאם. האם לא צריכה להיות קרובה פיזית לעולל כל 2-3 שעות.
  6. הקלה פסיכולוגית. הזנה בתמ"ל מונעת את כל הלחצים הפסיכולוגים הכרוכים בהנקה.

 

חסרונות תמ"ל

  1. הרכב לא מספק. זהו תחום מדעי מתפתח. התמ"ל היום עדיף על התמ"ל מלפני 20 שנה. מן הסתם גם עוד 20 שנה התמ"ל יהיה עדיף על זה של היום. בנוסף, הבדלי המרכיבים בין היצרנים השונים מראים שעדיין לא התגלתה הנוסחה המושלמת המקובלת על כולם. השיפורים שהחברות המייצרות מציגות יכולים להיות מדעיים או שיווקיים באותה מידה ואין דרך אמיתית לבדוק אותם.
  2. בעיות יצור. במפעלי התמ"ל, כמו בכל פס יצור, ישנן טעויות גם אם הן נדירות. בנוסף, בעיות בשינוע ובאחסנה יכולות גם הן להשפיע על איכות המוצר ועקב כך על בריאות העולל.
  3. זמינות. יש לדאוג תמיד לכמות מספקת וזמינה של תמ"ל. כאשר העולל ניזון מתמ"ל האם מפסיקה לייצר חלב ולא תוכל להניק אותו אם יחסר תמ"ל מכל סיבה שהיא.
  4. התמ"ל אינו משתנה בהתאם לבריאותו של העולל ואינו מספק הגנה חיסונית ובקטריאלית כמו חלב אם.
  5. חשיפה בקטריאלית. התמ"ל דורש שימוש בבקבוקי האכלה. בקבוקים אלו חייבים להיות סטרילים לחלוטין  אולם בפועל אף בית לא מתנהל כמעבדה וזיהומים שונים יכולים להגיע דרך הבקבוקים לעולל.
  6. אינו משפר את סיכויי האם שלא לחלות בסרטן השד.
  7. מחייב את האם לבצע פעילות פיזית נוספת ליום יום על מנת לחזור למשקלה לפני ההריון.

 

אחד התיסכולים העיקריים העוברים על אמהות נגרמים עקב הקשיים הראשוניים בהנקה. הסביבה התקשורתית מציגה את ההנקה כאקט כמעט רומנטי בו העולל יונק בקלות וברוגע ככל אשר הוא צריך. גם אם ישנם מקרים בהם זה כך פעמים רבות זהו לא המצב והאם נתקלת בקשיים בתחילת הדרך שיכולים אף לגרום להפסקת ההנקה. ההמלצה הגורפת של כל הגורמים המוסמכים היא שיש לתת לעולל לינוק לפי דרישה החל מהרגע שהוא בא לאוויר העולם. כדי להקל על התהליך כדאיי להתיחס לנקודות הבאות :

  • האם מיד לאחר הלידה מותשת פיזית ונפשית. למרות זאת כדאי לגייס את הכוחות ולהקפיד על הנקה החל מהרגעים הראשונים. למרות המאמץ הכרוך בכך הקפדה זו בשעות ובימים הראשונים תקל על ההנקה בהמשך הדרך.
  • כמעט כולן יכולות להניק. לאורך ההיסטוריה האנושית, למעט השנים האחרונות, לא הייתה אופציה לתמ"ל והאם הוכרחה להניק. מכאן ניתן להסיק שלרובן המכריע של הנשים ישנה את היכולת להניק ואם היו יולדות בתקופה אחרת או באיזור בו לא ניתן להשיג תמ"ל הן היו מצליחות להניק בסופו של דבר.
  • כדאי להעזר ביועצת הנקה פרטית או מטעם בית החולים שתסייע בשעות הראשונות ותדריך את האם הטריה כיצד להתחיל בקלות יחסית את תהליך ההנקה.
  • מומלץ לבקש ואף להתעקש על ביות מלא בבית החולים לאחר הלידה. ביות מלא משמעו שהעולל ישהה לצד אמו במהלך כל שעות היום והלילה. אמנם הפיתוי לשים את העולל בתינוקיה ולנוח הוא גדול אולם בתינוקיה העולל יקבל תמ"ל וכך תחילתה של ההנקה תהיה קשה יותר ומתסכלת. ביות מלא מחייב את ההורים גם להחליף חיתולים ולשטוף את העולל אולם צוות בית החולים מוכוון להדריך, לסייע ולתמוך בהורים בפעילויות אלו כך שבעצם זוהי הדרך הטובה ביותר לרכוש מיומנויות אלו. חשוב גם לציין שביות מלא מוריד עומס מהתינוקיה ולכן זהו אינטרס של בית החולים שההורים יקבלו את כל התמיכה כדי להצליח בתהליך.
  • לנשים שמתקשות מאד לגיייס את הכוחות הדרושים להנקה בשעות ובימים הראשונים מומלץ לשאוב חלב בעזרת משאבה חשמלית או ידנית  ובעזרתו להזין את העולל.

 

שימוש במכונת שאיבה על מנת לשאוב את החלב הדרוש לעולל הוא פתרון נוח יחסית לקשיי ההנקה בתקופה הראשונה. המכונה שומרת על תפוקת חלב אם מהשד והעולל ניזון מחלב אמו שהוא הטוב ביותר עבורו. בנוסף, שיטה זו מאפשרת לקרר ולהקפיא חלב עודף מה שמאפשר לאב לסייע בהזנה ולאם מנוחה ארוכה יותר מדי פעם. יחד עם זאת ישנם מספר חסרונות לשיטה זו שכדאי להתייחס אליהם:

  1. השאיבה מחייבת את האם להיות צמודה למכונה בעת השאיבה. בזמן זה היא אינה יכולה לטפל בעולל ודרוש אדם נוסף שישגיח עליו ויהיה אתו.
  2. המשאבה החשמלית מייצרת לרוב רעש מונוטוני שיכול להשפיע על מצב רוחה של האם.
  3. השאיבה מכפילה את הזמן הנדרש להזנת העולל. יש לשאוב זמן מסויים ואז יש להזין את העולל בחלב לאורך זמן נוסף.
  4. הקשר בין הרוק בפיו של העולל ופטמת האם מייצר תקשורת הקובעת את הרכבו של חלב האם בהתאם למצב המערכת החיסונית של העולל. בשאיבה לא נוצרת תקשורת זו.
  5. יניקה מבקבוק קלה יותר לעולל מיניקה מהשד, מה שיקשה עליו בהמשך לינוק מהשד באופן קבוע והוא יביע מורת רוח בגלל קושי זה.
  6. במקרה של משאבה חשמלית, בכל יציאה מהבית ליותר משעתיים יש לקחת את המשאבה עם האם ויש לדאוג לנקודת חשמל זמינה.
  7. שימוש במשאבה מונע מהעולל והאם לייצר סנכרון של כמויות הייצור לפי דרישה.


מסיבות אלו מומלץ להשתמש במכונת השאיבה בתקופה הראשונה בלבד, וכאשר האם מתאוששת מעט מומלץ לנסות לעבור להנקה ישירה מהשד. אם מעבר זה כרוך בקשיים ניתן גם כאן להעזר ביועצת הנקה שתוכל להדריך את האםכיצד לבצע את המעבר בצורה הטובה והחלקה ביותר.

פעמים רבות הורים מבחינים שכאשר העולל עצבני ואינו נינוח חיבורו לשד מרגיע אותו. שיטת פעולה זו, גם אם היא אפקטיבית כפתרון מיידי אינה מומלצת מהסיבות הבאות:

  1. אינסטינקט היניקה של העולל חזק מהצורך שלו באוכל. העולל ישמח לבצע פעולות יניקה מהשד גם אם הוא לא רעב. עדיף להשתמש במוצץ או לנסות להרגיע את העולל בדרך אחרת.
  2. העולל אינו אוכל בקצב מסודר. מצב זה גורם לעולל לצאת מקצב של אכילה-שינה ולא מאפשר לאם אפילו את המנוחה הרציפה של שעתיים שמתאפשרת לה כאשר קצב זה קיים.
  3. מכיוון שהאב אינו יכול להניק שיטה זו מקטינה את מעורבותו בטיפול בעולל במצבי בכי והעומס על האם מוכפל.
  4. פתרון קל זה מונע מההורים לפתח מיומנוית אחרות להרגעת העולל מה שיקשה עליהם ועל העולל בעתיד לפתח מיומנויות אלו. מצב זה יוצר תלות של העולל באם ולא יאפשר להשאירו תחת השגחה אם ההורים (ובמיוחד האם) רוצים לצאת בלעדיו מהבית, אפילו לזמן קצר.

 

פעמים רבות בעת ההנקה העולל יכול להתחיל לבכות. ברוב המקרים מדובר באויר הנכנס לחלק העליון של מערכת העיכול בעת ההנקה. פעולת הוצאת גרפס, גם אם היא לוקחת זמן, תשחרר בועת אויר זו.

לאחר הוצאת הגרפס העולל כבר אינו מראה סימנים של רעב ויש נטיה להפסיק את ההנקה. הבעיה היא שהעולל לא אכל את מלוא הכמות לה הוא נזקק והפעם הבאה שירצה לאכול שוב תהיה מוקדם מהצפוי וההורים לא יבינו שהוא בוכה שוב מרעב.

אפשר לדמות את קיבתו של העולל כמיכל הדלק במכונית. כאשר הדלק עומד להגמר במיכל נדלקת נורית אזהרה (מקבילה לבכיו של העולל המסמן על רעב). מילוי דלק גם בכמות קטנה יגרום לכיבוי נורית האזהרה אולם לאחר זמן קצר שוב ירד מפלס הדלק והנורית תידלק שוב. לעומת זאת מילוי מיכל מלא יגרום לנורית האזהרה להדלק כעבור זמן ארוך הרבה יותר.

מסיבה זו יש להקפיד על המשך ההנקה לאחר גרפס גם אם העולל אינו מראה סימנים של רעב. כאשר העולל יסיים לינוק האם פשוט תרגיש את זה. ייתכן והעולל ימשיך למצוץ את הפטמה אולם האם תרגיש את השינוי ואת הפסקת היניקה הרציפה.

מכיוון שלא ניתן למדוד את כמות החלב שהעולל ינק (אלא אם נשקלים לפני ואחרי במשקל מדוייק) עולה פעמים רבות השאלה האם יש לאם מספיק חלב.

ברובם הגדול של המקרים התשובה היא כן. האם מייצרת חלב בהתאם לכמות הדרושה לעולל.

כל עוד העולל גדל ומתפתח כראוי אין סיבה לדאגה (יש להתעלם מירידת המשקל בימים הראשונים לאחר הלידה).

בין אם מדובר בתמ"ל או בחלב אם שאוב כדאי להקפיד על מספר נקודות.

  1. חשוב לוודא שהחור בפטמת הבקבוק מתאים לגילו של העולל. חור גדול מדי גורם לאכילה מהירה מדי ולא מאמן את שרירי היניקה באופן תקין. בנוסף, אכילה מהירה מדי של כמויות גדולות עלולה להגביר את כמות האויר הנכנס למערכת.
  2. מומלץ להשתמש בפטמה המדמה את מבנה וקצב הזרימה של הפטמה האמיתית. כך מדמים ככל האפשר את הדרך הטבעית של היניקה. כאשר מדובר בחלב אם סעיף זה חשוב פי כמה מכיוון שפטמה מסוג זה תקל על המעבר ליניקה ישירה מהשד.
  3. יש להקפיד על הרתחת הבקבוקים והפטמה ושימוש בסטריליזטור. הקפדה זו חיונית במיוחד כאשר יש שימוש בתמ"ל מכיוון שהמערכת החיסונית במקרים אלו חלשה יותר.
  4. מתקני יבוש הבקבוקים  אינם כוללים לפעמים חור ניקוז, מצב הגורם להיקוות מים עומדים בפינות מסויימות של המתקן. אם אין חור ניקוז למתקן מומלץ לעשות אחד כזה בפינה הבעייתית. ניתן לעשות זאת בעזרת מקדחה,  ליבון סכין על האש או כל פתרון יצירתי אחר.
  5. יש להקפיד שהבקבוקים עשויים מפלסטיק שאינו מכיל ביספנול A שהוכח כחומר מזיק.
  6. החום עולה למעלה. בעת חימום הבקבוק השכבה העליונה תהיה החמה ביותר. כדי לבדוק את הטמפרטורה של תכולת הבקבוק יש לסובב ולערבל את הבקבוק ואז לבדוק את הטמפרטורה.
  7. חשוב לבדוק תמיד (!)  שהטמפרטורה של התמ"ל או חלב האם אינה גבוהה מדי.

 

אחד הקשיים העיקריים שהעולל מתמודד אתם הם גזים במערכת העיכול שצריכים לצאת מאחד מהקצוות (גרפסים ופלוצים). גם מבוגרים סובלים מכאב עז כאשר בועת אויר או גז נלכדת במערכת העיכול כך שחוסר הנוחות של העולל מובנת.

ישנן שתי סיבות עיקריות שהמדע זיהה לגזים במערכת העיכול

  1. אויר שנכנס למערכת במהלך היניקה.
  2. גזים כתוצאה מהתפתחות המערכת הבקטריאלית בתוך מערכת העיכול של התינוק (1)

 

לפיכך, חשוב מאד להקפיד על הוצאת הגרפס לאחר ההזנה. בועת אויר שלא תצא בגרפס תעשה את דרכה דרך מערכת העיכול עד שתצא מצדו השני בצורת פלוץ.

 

על מנת לשחרר את בועת האויר שתצא בגרפס בקלות יחסית  יש לבצע מספר פעולות.

  1. העולל צריך להיות מאונך. בועת האויר תצא כלפי מעלה בצורה הטובה ביותר מכיוון שהיא תצוף על פני החלב שבמערכת.
  2. טפיחות על גבו של העולל יגרמו לרטט אופקי שמסייע לבועה להשתחרר ממקומה ולפלס דרכה מעלה.
  3. הליכה או ניענוע קל של ישבנו של התינוק מעלה-מטה גורם לתנועה אנכית המסייעת אף היא לשחרור הבועה.

 

חשוב להבין שהוצאת הגרפס לאחר ההזנה אינה מיידית ויכולה לקחת זמן לא מועט. חשוב להיות סבלניים ולנסות להתעקש על הוצאת הגרפס. חשוב לדעת שלעתים לא יצא גרפס גם לאחר מאמץ ממושך ואין להיות מתוסכלים כאשר זה קורה. זה טבעי.

 

כאשר העולל בוכה וההורים חושדים שהוא מתקשה בשחרור פלוצים יש לחוש את בטנו של העולל. כאשר הוא מתאמץ בפעולות מעים הוא משתמש בשרירי הבטן שלו והבטן תהיה קשה (בדומה לפעולה שיעשה אדם מבוגר כאשר הוא יושב על האסלה).

כדי לנסות ולסייע לעולל להפליץ אפשר להשתמש בשיטה הבאה:

  1. השכבת העולל על גבו.
  2. קירוב כפות הרגלים של העולל לחזהו.
  3. הפעלת לחץ עדין ושחרור.
  4. כאשר העולל כבר רואה אפשר לשלב פרצוף מתאמץ לפעולה. לא ברור אם העולל יזהה את הבעת המאמץ או שהוא פשוט יתרכז בתשומת הלב, בכל מקרה זה יכול להסית את תשומת ליבו מהכאב.
  5. אפשר לשלב הזזת הרגלים ימינה ושמאלה, כדי לנסות להזיז בועת גז תקועה, במקרה וישנה כזו.

ישנן 3 שיטות לשטיפת העולל ששילוב ביניהן בהתאם למקום, למצב ולשעה ישמור על הגיינה בריאה באופן שיהיה הפשוט ביותר להורים.

 

  1. אמבטיה מלאה. זו השיטה המסורבלת ביותר. כאן משתמשים באמבטיית תינוק שברוב המקרים ההורים קונים או מקבלים. המיקום הטוב ביותר לאמבטיה הוא קרוב לאמבט\מקלחת. באופן כזה יהיה קל למלא אותה בעזרת צינור המקלחת ויהיה פשוט לרוקן אותה הישר לניקוז האמבטיה\המקלחת. מילוי וריקון ידני של האמבטיה (בעזרת דלי או כל פתרון אחר) יהיה לא נוח לביצוע באופן קבוע בגלל משקל כמויות המים הגדולות ואז כדאי להסתמך על שיטות המקלחת האחרות המוזכרות כאן. במקרים כאלו כדאי גם לשקול שיטות אחרות כמו שימוש בגיגית או בדלי אמבטיה לתינוק.

 

  1. אמבט עם ההורה. שיטה זו פשוטה בהרבה אולם דורשת את שני ההורים. אחד ההורים נכנס להתקלח ומתיישב באמבט או על כיסא במקלחת. ההורה השני מפשיט את העולל ומביא אותו להורה המתקלח. ההורה המתקלח מחזיק את העולל עליו בנוחות בעוד ההורה השני אחראי על הסיבון. בסיום השטיפה העולל השני יחזיק את המגבת וההורה המתקלח ימסור את העולל לניגוב והלבשה. יתרון נוסף הגלום בשיטה זו הוא המגע של עור בעור החשוב לשיפור החיבור בין ההורה לילד.

 

  1. אמבטיית כיור. זוהי שיטה קלה ופשוטה המתאימה במיוחד למצבים בהם נדרשת שטיפה זריזה ופחות יסודית. הרעיון הוא פשוט - יש לפתוח את המים בכיור עד התייצבות הטמפרטורה הרצויה. במקביל יש להפשיט את העולל, להשכיב אותו על כף יד שמאל כשפניו כלפי מטה (לשמאליים - הפוך) ולקחת אותו לכיור. בצורה כזו ניתן לסבן בקלות את כל חלקו האחורי והתחתון של העולל. יש לשים לב: זוהי שיטה למקלחת בסיסית. כל נסיון לסובב את העולל או נסיון לסבן את כולו באופן יסודי יביא לסירבול השיטה וסכנת החלקה מהיד. שיטה זו יעילה ביותר גם במקרים בהם העולל עושה "קקי גדול". פשוט מפשיטים את חלקו התחתון בלבד ובאותו אופן שוטפים את האגן והרגליים בכיור.

בעת המקלחת יש להקפיד על סיפון ושטיפה של כל הכפלים הנחבאים של התינוק ובעיקר המפשעות (שטח חיבור הירכיים והאגן), הצוואר והעורף, הקפלים בידיים וברגליים (אם יש), בין אצבעות הידים והרגלים ומאחורי האוזניים. את הפנים אין חובה לסבן אולם רצוי לשטוף אותם ע"י העברת יד נקייה ורטובה בעדינות על כל הפנים.

 

חום המים - ישנן שתי טעויות נפוצות להורים צעירים בנוגע לחום המים הרצוי לשטיפה:

  1. חום המים האהוב על ההורה הוא לא זה המתאים לעולל.
  2. למרות שברחם העולל נמצא בחום של 37 מעלות זו  אינה טמפרטורה מתאימה לשטיפה. ישנם רבים שימליצו על הטמפרטורה הזו אולם זה חם מדי וקרוב מדי ל 40 מעלות שיכולות אף לגרום לכוויות. מעבר לכך, בתנאים של לחות (בדומה לאמבטיה) גם לאדם מבוגר לא נעים להמצא בטמפרטורה כזו.

הטמפרטורה המתאימה לשטיפת העולל היא מעט יותר חם מפושר. הדרך הפשוטה והטובה ביותר היא להכניס את גב כף היד למים הזורמים. אם זה חם אז זה חם מדי. אם זה פושר אז זה יכול להיות קר מדי. אם זה חמים - דרגה אחת מעל פושר אז זו הטמפרטורה המתאימה. אם ברצונך למדוד בעזרת מד חום אזי כדאי להישאר בטווח שבין 28-33 מעלות.

אם ניקח כדוגמא הגבלות על ג'קוזי נראה ששם הטמפרטורה המירבית המומלצת היא 38 מעלות ואז גם יש הגבלת זמן (לא מעל 15-20 דקות). לילדים מומלץ לא להכנס לג'קוזי של מעל 29 מעלות צלזיוס.

ניתן גם לראות אם הטמפרטורה שקבעת מתאימה לפי עורו של התינוק והתנהגותו. אם העור מאדים אזי הטמפרטורה כנראה חמה מדי. אם עור התינוק מתחיל להיראות כמו "עור ברווז" אזי הטמפרטורה קרה מדי.

גם חוסר נוחות כללית יכולה להעיד על טמפרטורה לא מתאימה. ברוב המקרים תינוקות אוהבים להישטף במים חמימים.

 

המגבת - איך להוציא העולל מהאמבט למגבת.

ישנן מגבות תינוק שאחת מפינותיהן מעוצבת כמעין כיס קטן לראש. אלו מגבות נוחות לתפעול ועליהן יוסבר כאן אולם ניתן גם להשתמש במגבת נקיה רגילה, באותה הדרך.

כאשר רוצים לשלוף את העולל מהאמבטיה יש לבצע את הפעולות הבאות :

  1. יש לפרוש את המגבת על החזה כאשר מחזיקים את פינת הכיס שבמגבת עם השיניים.
  2. יש להניח את התינוק על המגבת כאשר פניו מופנות "החוצה" וגבו על המגבת. ראש התינוק צריך להיות בחלק העליון, מקביל לחזה ההורה. אם אפשר "להשחיל" את ראשו חלקית לכיס בפינת המגבת זה מצויין אבל לא חובה בפעמים הראשונות.
  3. לאחוז את התינוק בשמאל ולעטוף אותו בדש המגבת שבצידו הימני בעזרת יד ימין.
  4. לאחוז את התינוק בימין ולסגור את העיטוף בדש המגבת שבצד שמאל בעזרת יד שמאל.
  5. איסוף שאריות המגבת שנמצאים למטה כלפי מעלה כדי לסגור את העיטוף סופית.

במצב זה כדאי לקחת את העולל לשידת ההחתלה (או כל מקום נוח אחר), להשכיב אותו על גבו ולנגב אותו באופן יסודי.

הבגד הנפוץ והנוח ביותר לפעוטות בגילאים האלו הוא הפולבאדי (FullBody).  זהו בגד שבו צריך להשחיל את ראש העולל ואת ידיו דרך החורים המתאימים ואז לסגור אותו בעזרת כפתורי לחיצה בחלק התחתון. הלבשת בגד זה דורשת מעט מיומנות ומורכבת ממספר שלבים.

  1. כאשר העולל שוכב על הגב - השחלת הבגד מעבר לראש . רצוי להיעזר באצבעות כדי להרים בעדינות את ראשו של העולל.
  2. השחלת הידיים. ההורה צריך להכניס את היד לתוך השרוול "מבחוץ", לתפוס את ידו של העולל ולמשוך אותה למקומה דרך השרוול.
  3. הרמת העולל מכפות הרגליים, ומתיחת החלק האחורי של הבגד כלפי מטה.
  4. שחרור הרגליים, מתיחת החלק הקדמי וסגירת הכפתורים.

 

שני האובייקטים שהעולל נחשף אליהם ביותר עם לידתו אלו פניו של הוריו. הוא רואה אותם פעמים רבות בכל יום מרגע לידתו.

הפנים הם ראי הנפש. עייפות, חוסר סבלנות, תסכול וכדומה ניכרים בהם באופן ברור. גם שמחה, אושר, צחוק ודומיהם ניכרים באותו האופן.

אם העולל נחשף לפנים במצב רוח שלילי - עיינים סגורות למחצה מעייפות, זויות הפה מעוקלות כלפי מטה מתסכול  וחוסר הסבלנות ניכר במצב הכללי הוא יגיב בצורה דומה. הוא יהיה עצבני, מתוח וחסר מנוחה.

לעומת זאת, אם העולל יחשף לפנים במצב רוח חיובי - עיניים פקוחות בצורה מלאה, פה מחייך ומצב כללי של רוך ואהבהרוב הסיכויים שהוא יגיב גם כן בהתאם. הוא יהיה שלו, רגוע ונינוח.

כל אחד מההורים צריך לחשוב לרגע על 2-3 האנשים האוהבים אותו ביותר ולדמיין שהוא נמצא אתם 24 שעות למשך כמה ימים. אם הם יהיו עם פנים חמוצות כל הזמן זה ישפיע לרעה על מצב רוחו. אם הם יהיו מחוייכים ומאושרים הוא מן הסתם ידבק באותו מצב רוח ויהנה מכל רגע.

על כן על ההורים ליישם במקרה זה את המשפט "fake it until you make it" (זייף את זה עד שזה יקרה). עליהם להתגבר על הרגשתם האמיתית ולזייף חיוך ופנים חיוביות כדי לשפר את מצב רוחו של העולל ואת המצב בבית באופן כללי.

מחקרים מוכיחים שלרוב האוכלוסיה קשה להבחין בין חיוך אמיתי ומזוייף ולפיכך סביר להניח שגם העולל לא ירגיש בהבדל.

מחקרים מוכיחים גם שאף חיוך מזויף מסייע לשיפור ההרגשה הכללית של המחייך. באופן כזה ההורה מסייע להתמודדותו שלו עם הקשיים של שלושת החודשים הראשונים.


יש לזכור גם שזהו מצב זמני. ככל שיחלפו השבועות ההורים יהפכו מתורגלים ורגועים יותר, הבית יכנס לשיגרה והחיוכים והבעת האהבה יהפכו פחות מזויפים ויותר כנים ואמיתיים.

גורם התסכול העיקרי להורים הוא בכיו של העולל. חוסר היכולת להבין מה הגורם לבכי ועקב כך חוסר היכולת לסייע משתלבים עם רגש האחריות החזק החדש וגורמים להרגשה של חוסר אונים.

 

אין אנו יודעים את כל הגורמים לבכי התינוק אולםניתן למנות מספר גורמים סבירים:

  1. גזים. בועת אויר הנמצאת במעי יכולה לגרום לכאבים עזים, גם למבוגרים. כאשר התינוק יונק משד (ובמידה רבה יותר מבקבוק) הוא מכניס גם אויר למערכת העיכול. זה יכול לקרות כחלק מפעולת היניקה או מסנכרון לא מושלם בין הנשימה והיניקה. גם הקפדה על הוצאת גרפס לא תמיד משחררת את כל האויר הכלוא ובדרכו לצאת מפי הטבעת הוא יכול לגרום לכאבים.
  2. כאבי שרירים. שריריו של העולל אינם מיומנים כלל עם בואו לעולם. ההתמודדות עם כח המשיכה והתנועות הראשונות של כל שריר יכולים להביא למצב של כאבי שרירים. אנשים המתאמנים במכוני כושר מכירים את סוג הכאב הזה, שנחשב עבורם ככאב חיובי המורה על עבודה גופנית מספקת.
  3. כאבי עצמות. עצמותי של העולל גדלות בשלושת החודשים הראשונים בקצב מהיר. הגפיים ועמוד השדרה גדלים ומתארכים, הגולגולת משנה את צורתה, כלוב הצלעות גדל ומתנועע עם הנשימות וכל המפרקים המחברים את העצמות מתחילים לפעול.סביר לחשוב שמגוון פעולות אלו יכול לגרום לכאבים שונים במהלך תהליך הסנכרון והצמיחה המהירה.
  4. עייפות. כמו בכל גיל אחר עייפות מובילה לחוסר סבלנות, עצבנות ונטיה להתפרצות רגשית. העולל אינו שונה מהבחינה הזו ומגיב בהתאם. מחזורי השינה הקצרים של העולל בשלושת החודשים הראשונים יכולים להביא למצב זה מספר פעמים רב ביום.
  5. תקשורת. זוהי הדרך הטבעית והיחידה של העולל להביע את עצמו לגבי כל מה שעובר במוחו המתפתח. גם אם ההורים כביכול אינם רוצים שהעולל יבכה הרי שאם הוא באמת לא יבכה לאורך זמן זהו אינו סימן טוב ויש לפנות לבדיקה רפואית.
  6. חשיפת יתר. כאשר ישנה המולה סביב העולל או עומס של רעשים וגירויים ויזואלייםהעולל יכול ללהרגיש חסר בטחון ולבכות מתוך כך.
  7. שעמום. מחסור בגירויים יכול להביא לשעמום. העולל יבכה כדי לקבל תשומת לב.

 

כמובן שישנם גורמים נוספים אבל המשותף לכולם הוא שבכיו של העולל נשמע זהה בכל אחד מהמצבים. ההורים צריכים להיות מודעים למגוון הסיבות לבכי ולהבין שאף הורים מיומנים אינם יכולים להבין את הגורם לבכי בשלושת החודשים הראשונים.


חשוב לדעת שלאחר שלושת החודשים הראשונים לתינוק כבר יהיה מגוון של סוגי בכי ודרכי תקשורת  וההורים יהיו מתורגלים יותר ויוכלו להבין בצורה טובה הרבה יותר מה הגורם לבכי.

לעולל שנכנס למצב של בכי מתמשך קשה להרגע במצב סטאטי. יש להרים אותו על הידים ולהלך אתו. כאשר הבכי אינטנסיבי ורועש יותר  יש צורך בהליכה נמרצת יותר.

הסיבות בגללן כנראה שיטה זו עובדת :

 

  • במהלך האבולוציה בה עוצבנו, כאשר הלהקה\שבט נמצא בתנועה אי אפשר למלא את רצון העולל, ואם הוא יבכה הרבה יתכן ואף יושאר עם אמו מאחור. כנראה שמסיבה זו בעת צעדה העולל יהיה לרוב שקט.
  • גם כן מסיבות אבולוציוניות, ריצה או הליכה נמרצת משמעה לרוב מצב חירום. גם במקרה כזה העולל אינו יכול להרשות לעצמו לבכות והוא לרוב ירגע.
  • בזמן תנועה הנוף שהעולל רואה משתנה במהירות יחסית  ומסיט את תשומת ליבו מהבכי. ההליכה לא מאפשרת לו לעצור ולהתמקד באובייקט בודד אלא גורמת לעולל להיות צופה פסיבי כאשר מול עיניו ישנה תנועה של צורות וצבעים.
  • ההליכה מדמה את הטילטולים שהוא חווה בעת שהיה ברחם בזמן ההריון וזה משרה עליו רוגע.
  • שינוי מצב. כאשר העולל נמצא במצב כלשהו ומתחיל לבכות עצם ההרמה על הידים והתזוזה משנה את המצב בו הוא נמצא. שינוי זה מביא שינוי במיקוד של העולל מהמצב הקודם למצב חדש עם גירויים שונים בגוף (אחיזת ההורה), ברעשי הרקע ובמראה (הנוף החדש הנשקף לעיניו).

 

אין זה משנה כלל מהי הסיבה המדוייקת,הבנה של מנגנון מובנה זה מסייעת להורים להרגיע את העולל כאשר הוא נכנס למצב של בכי לא ברור.

כאשר מנסים להרגיע את הבכי של העולל בישיבה או בשכיבה והוא לא נרגע יכולים ההורים לחוש תסכול שאינם מצליחים לסייע לילדם עם מה שמפריע לו. גם העייפות משחקת תפקיד כאשר ההורה יעדיף לנסות להרגיע את העולל ללא מאמץ פיזי. גיוס הכוחות וביצוע הפעולה של הרגעה תוך הליכה אולי מעמיס יותר בטווח הקצר אולם הוא יעיל יותר בטווח הארוך ומוריד מהלחץ הנפשי שההורה חש כאשר העולל בוכה.

 

בנוסף להליכה מומלץ גם להשמיע המהומים בקול נמוך ועמוק. קולות נמוכים חודרים עמוק יותר מקולות גבוהים (כפי שבעמידה ליד רמקול גדול ניתן להרגיש את הבאסים בגוף, מעבר לחוש השמיעה) והעולל מרגיש אותם. קולות נמוכםי, בעלי תדר נמוך, גם חודרים עמוק יותר. בבדיקות אולטראסאונד המבוססות על קול ככל שהתדר נמוך יותר כך החדירה עמוקה יותר (גם אם איכות התמונה נפגמת). בהסתמך על כך ניתן להסיק שהעולל, בהיותו ברחם נחשף יותר לגלים נמוכים המצליחים לחדור דרך כל השכבות העוטפות אותו, ולפיכך לאחר הלידה כאשר ההורה מהמהם או שר באופן מונוטוני, נמוך ועמוק הצלילים האלו נשמעים (ואף מרגישים שלא דרך השמיעה) מוכר לעולל והוא נרגע באופן טוב יותר.

 

חשוב גם לדעת שבכי של רעב לא ניתן להרגיע.  יש לבדוק לפי תדירות ההאכלה האם סביר שהעולל רעב ואם כן אין טעם לנסות להרגיעו לאורך זמן בדרכים אחרות.  


עם זאת יש לשים לב - אם העולל בוכה לעתים קרובות מאד ו\או לפרקי זמן ארוכים ואינו רעב מומלץ להתייעץ עם בעל נסיון ואף לפנות לבדיקה רפואית .

לאורך שלושת החודשים של התקופה הראשונה העולל יפתח את עיניו ואוזניו עד רמה שיוכל לשמוע טווח רחב של צלילים ויוכל לראות ברור יחסית למרחק של שני מטר ומעלה ולהשאר מרוכז לזמן ארוך במה שהוא רואה.

זהו תהליך הדרגתי אבל הבנת מספר עקרונות יכולה לשפר את התקשורת כאשר עוקבים אחר התפתחות השמיעה, הראיה והריכוז של העולל.

1. חשוב הוויב (האוירה). מי ששר לו, מדבר אליו, עושה קולות או פרצופים צריך להיות שמח ככל יכולתו. גם חיוך מאולץ משפר את המצב מבחינת העולל.

2. במהלך השבועות הראשונים העולל אינו רואה לרחוק, אינו מבחין בפרטים קטנים ויכולתו לעקוב במבט אחרי תנועה מוגבלת. מסיבות אלו קל לו יותר להתמקד בצורות גדולות ובתנועות איטיות. פתיחה וסגירה של הפה היא ברורה יחסית ואפשר ללוות אותה בקולות שונים.

תנועה אטית עם כף היד לרוחב שדה הראיה של העולל, תוך תנועת אצבעות איטית גם היא יעילה במיקוד הריכוז שלו.

3. כדאי לנסות ולבחון את תפיסת המרחק תוך קירוב והרחקה איטיים של אובייקט (חיתול בד או כף יד) בשדה הראיה של העולל. לא מומלץ לשלב את זה עם מגע (כמו לקרב אליו את היד ולגעת באף)  באופן קבוע כי הוא עדיין לא שולט בגוף שלו וזה יסיט לו את הריכוז משינוי המרחק שהוא התרכז בו קודם.

4. חשוב להבין שהיכולת להתרכז אף היא דורשת למידה. אם העולל אינו מגיב או מאבד עניין מהר אסור לראות בזה תסכול וכשלון. זהו שלב טבעי. עם הזמן וזה ישתפר.

5. אין בשלב הזה משמעות אמיתית לאובייקט בו משתמשים לעבוד עם העולל על התקשורת. צעצוע יקר טוב כמו כף יד, חיתול בד או אף ריבוע נייר טואלט.

6. השמיעה של העולל מתפתחת אף היא אט אט. מומלץ להשמיע לו קולות יחד עם התקשורת הויזואלית. אלו יכולים להיות רעשים סתמיים, שירים או משפטים שונים. יש להמנע מרעשים פתאומיים, אלו נוטים להבהיל את העולל ולהסיט את דעתו.

7. צלילים עמוקים ונמוכים נשמעים מוכר לעולל וירגיעו אותו. צלילים גבוהים הם חדשים לעולל, הם ימשכו את תשומת ליבו והוא יגיב אליהם לרוב בסקרנות ואף בחיוך.

כמו בתחומים רבי גם ההחתלה מלחיצה את חסרי הנסיון. ההחתלה כיום, עם חיתולים חד פעמיים, היא פשוטה ביותר ומיועדת אף לבעלי ידים שמאליות.

 

חשוב ששני בני הזוג יהיו מיומנים בהחתלה מתחילת הדרך מכיוון שבשלב הראשון ההחתלה פשוטה יותר מהסיבות הבאות:

1. הקקי לא מסריח. הוא מתחיל להיות מסריח כאשר התינוק מתחיל לאכול אוכל מוצק...

2. העולל הוא קטן וחלש פיזית. בגילאים המאוחרים יותר זהו אתגר לחתל תינוק שמתפתל או בועט ברגליו בהתלהבות מהתהליך.

3. במקרה של פיספוס כמויות הקקי והפיפי קטנות יחסית לגילאים המאוחרים יותר.

החיתולים החד פעמיים כיום מתהדרים לרוב בפירסומיהם על כושר ספיגה של עד 12 שעות. באופן תיאורטי לפי נתון זה אפשר להחליף 2 חיתולים ביום אולם בפועל זה אינו המצב. מומלץ להחליף חיתול בשני מצבים:

  1. כאשר העולל עושה קקי.
  2. כאשר החיתול "מלא". יש לבדוק כל שעתיים שלוש בעזרת כף היד את החיתול ולחוש אותו. אם הוא מרגיש מלא או כבד כדאי להחליף.

כדאי לציין שכל עולל שונה בקצב עשיית הקקי שלו. ישנם כאלה שעושים כמה פעמים ביום וישנם כאלה שעושים פעם בכמה ימים. אצל תינוקות היונקים חלב אם נפוצה יותר התופעה של קקי פעם בכמה ימים מכיוון שחלב האם מותאם יותר לגוף המתפתח והעולל מנצל כל מרכיב שבו בצורה מיטבית.

בנושא זה חשוב לשים לב למצב רוחו הכללי של העולל. אם מצבו טוב באופן כללי אז כנראה שתדירות הקקי שלו תקינה, גם אם היא אחת למספר ימים.

מגבונים חד פעמיים הינם נוחים מאד אולם הם יוצרים בעיות רבות במערכות הביוב הבייתיות והעירונית ובנוסף הם אינם מתכלים ומהווים בעיה אקולוגית. מכיוון שהעולל מהווה את הדור הבא יש מקום למחשבה אקולוגית לגבי העולם שאתם משאירים עבורו ועבור ילדיו (נכדיכם.... )

בנוסף מגבונים רבים מכילים חומרי שימור נגד עובש ובקטריות, חומרי ניקוי וחומרי בישום שבטיחותם במגע קבוע עם עורו של העולל מוטלת בספק. יש לשים לב שעל עטיפת המגבונים יופיע פעמים רבות תינוק חמוד אולם לעיתים אין קשר לחומרים המוספים למגבון. כדאי לבחון את רשימת המרכיבים המופיעה על אריזת המגבונים ואף לבדוק ברשת האינטרנט מה משמעותם. לדוגמא החומר פנוקסיאתנול שנמצא במספר סוגי מגבונים הוא חומר מדלל, משמר נגד חידקים ועובש,דוחה חרקים ואף משמש חומר הרדמה לדגים. ב 2008 מינהל התרופות והמזון האמריקאי התריע לגבי מוצר המכיל חומר זה שבליעתו יכולה לגרום לתינוקות שילשולים, הקאות ואפילו חנק.

 

מומלץ להשתמש במגבונים רק ביציאה מהבית שכן נוח מאד לצרף אותם לתיק התינוק ולהשתמש בהם בכל מקום שנדרש. מומלץ עם זאת להקפיד לזרוק אותם לפח האשפה ולא לאסלה לאחר השימוש.

 

בבית ניתן להשתמש בצמר גפן, שהוא גם משמעותית זול יותר. אפשר להניח באופן קבוע קערה עם מים על שידת ההחתלה ובכל החלפה לנקות את העולל עם צמר גפן טבול במעט מים.


כאשר העולל עושה קקי בכמות גדולה מומלץ להפשיל את הבגד כלפי מעלה, להוריד את החיתול ולשטוף את ישבנו והאיזור מסביב בכיור. זוהי שיטה פשוטה המבטיחה ניקיון מירבי.

עוללים ישנים כ 16-17 שעות ביום בממוצע בפרקי זמן שאינם עולים על 2-4 שעות. ישנם כאלה שישנים יותר וישנם כאלה שהרבה פחות. גם מחזוריות השינה משתנה ואינה קבועה. העולל יכול לישון ביום אחד יותר וביום הבא פחות, ללא סיבה הנראית לעין. בחודשים הראשונים העולל ישן בעיקר שנת חלום (REM) הידועה בסיועה להתפתחות המוח. זוהי שינה קלה יותר והיא מופרעת בקלות יחסית. לאחר 3 החודשים הראשונים בהדרגה השינה תהיה מורכבת משינה עמוקה יותר, שאינה שנת חלום (Non REM), הוא יהיה עירני יותר במהלך היום ושנת הלילה שלו תתארך.

בגלל ריבוי התנומות לאורך היממה קשה לדעת מתי בדיוק העולל עייף אבל ישנם מספר סימנים שיכולים לסייע לדעת מתי הגיע זמן ההרדמה:

  • פעולת היניקה באכילה מאמצת מאד את העולל. ישנם כאלה שנרדמים מיד או מעט אחרי היניקה.
  • לעיתים מופיעה אדמומיות קלה סביב העיניים ובגבות.
  • עבר זמן רב יחסית מאז התנומה האחרונה (שעתיים ומעלה).
  • העולל עצבני וחסר מנוחה.
  • העולל מנסה לשפשף את עיניו בעזרת כפות ידיו.
  • אם מנסים להרדימו הוא נרדם. אפשר תמיד לנסות ואם זה לא מצליח לחזור לתקשורת רגילה.

ישנן טכניקות רבות להרדמת העולל וישנן גם יועצות שינה שיכולות לסייע אולם ישנן מספר הנחיות שהבנתן יכולה לסייע להרדמה של העולל

 

  • רגיעה. כדי להרדם העולל צריך להיות רגוע. אם ההורה אינו רגוע העולל ירגיש את זה ויקשה עליו להרדם. ההורה צריך לנקות מחשבתו מכל מחשבה שלילית ואף לחייך אם העולל מביט בו בתהליך ההרדמה.
  • מונוטוניות. גירויים רבים ושונים מקשים על ההירדמות אבל השעמום מקל עליה.כאשר מרדימים את העולל בעמידה יש ללכת בהליכה קצובה. כאשר מרדימים את העולל בידיים כאשר הוא על גבו יש להקפיד על תנועות ערסול ונדנוד קל. כאשר ההורה שוכב על הגב והעולל מונח על חזהו ובטנו של ההורה יש לגרום לטלטול קל ע"י כיווץ ושחרור של שרירי הישבן של ההורה בקצב קבוע. גם זמזום חוזר בלולאה של שיר ערש תסייע למונוטוניות הרצויה.

בנוסף, לתינוקות המורדמים כאשר הם על הבטן ניתן לטפוח בקצב על הישבן. לא ברור כיצד שיטה זו עובדת אולם היא מסייעת בהרדמת והרגעת העולל.

  • מניעת גירויים. יש להמנע מגירויים שימשכו את תשומת ליבו של העולל. לדוגמא אין בעיה להרדים בחדר מואר אבל אין להדליק ולכבות את האור בקצב גבוה. אין גם בעיה שידברו אנשים סביבו אולם אם מישהו ידבר אתו ישירות הוא יצא ממצב הרוח של ההרדמות. הגירויים מושכים את תשומת ליבו של העולל ופוגעים בריכוז שלו בתהליך ההרדמות.


חשוב לציין עבור עולליםשישנים על הבטן עם מוצץ - יש לשים לב לרגע שהעולל נרדם ומוציא את המוצץ מפיו. ברגע זה יש להרחיק ממנו את המוצץ כי כאשר הוא ירצה לסובב את ראשו רבים הסיכוים שהמוצץ יתקע מתחת לראשו ויגרום לו לאי נוחות ואולי גםלכאב.

עד  לפני מספר שנים ההמלצה הגורפת של משרד הבריאות הייתה להרדים את העולל על הבטן. עקב פירסום מחקרים סטטיסטים שהראו שכיחות גדולה יותר של מקרי מוות בעריסה בקרב אלו הישנים על הבטן שינה משרד הבריאות את המלצתו וכעת ההמלצה הגורפת היא להרדים את העולל על הגב.

יש לזכור שישנם נתונים סטטיסטים רבים נוספים שנראה שמשפיעים על הסיכוי למוות בעריסה כגון עישון של ההורים, מצב סוציו אקונומי נמוך, הורות מתחת לגיל 19, תזונה לקוייה של האם, ריבוי עוברים בלידה, לידה בהפרש קטן בשנה מהלידה הקודמת, שינה עם ההורים באותה מיטה, שימוש בהרואין ועוד.

עד היום לא ידועה הסיבה למוות בעריסה וכל ההמלצות מבוססות על ניתוחים סטטיסטים ולכן אינן חד משמעיות.

 

מבחינת העולל שינה על הבטן היא הטבעית ביותר מהסיבות הבאות:

  • העולל מרגיש בטוח ורגוע  יותר על הבטן. הוא חשוף פחות לגירויים חיצוניים, רעשים ואורות.
  • קל יותר לעולל להתמודד עם גזים וכאבי בטן.
  • השינה על הבטן מפתחת את שרירי הכתפיים ובית החזה כאשר התינוק מתעורר.
  • במקרה של פליטה אין סכנה שיחנק. חשוב לציין שאין מחקרים התומכים בטענה זו והיא מבוססת על הגיון ההורים.

 

היתרון העיקרי של שינה על הגב הוא הסיכוי להפחתת הסיכון למוות בעריסה ע"י משרד הבריאות.

 

ישנן גם שיטות ועזרים להשכבה על הצד אולם אין מחקרים המראים ששיטה זו עוזרת להקטין את הסיכוי למוות בעריסה ומצד שני מדובר לרוב בהליך מסורבל יותר ופחות נוח לעולל.

 

הורים המעדיפים להיות בטוחים ולהרדים את ילדם על הגב בעקבות המלצות משרד הבריאות חייבים להקפיד שהעולל יבלה זמן משמעותי (בהשגחה) בשכיבה על הבטן, כאשר הוא ער. שכיבה על הבטן חשובה מהסיבות הבאות:

  1. בשכיבה על הגב כוח המשיכה מושך את הגפים למיטה ומאלץ את העולל להפעיל כוח רב כדי להפעילם. זה יוצר לחץ על שרירי הגפיים, הגב והבטן. שכיבה על הבטן מאפשרת מנוחה לשרירים אלו ויכולה אף למנוע כאבי שרירים מעודף מאמץ.
  2. פתיחת הגפיים חושפת את העולל באופן ישיר לגירויים חיצוניים ללא אפשרות להמנע מהם. מצב זה יכול ליצור חוסר שקט וחוסר נינוחות. שכיבה על הבטן מאפשרת מנוחה מגירויים ונוסכת תחושה של ביטחון.
  3. כאשר העולל לא מתורגל לשכב על הבטן יהיה לו קשה להתרגל לתנוחה זו בהמשך.
  4. כאשר העולל שוכב על הבטן הוא ינסה להרים את ראשו וכך יחזק את הידיים, חגורת הכתפיים ושרירי הצוואר.


חשוב לציין שישנם בשוק מכשירים שונים שמטרתם להתריע במקרה מוות בעריסה אולם אין שום הוכחה מחקרית שמי מהם מצליח להקטין את שכיחות התופעה.

השיטה הנפוצה ביותר להרדמת העולל היא על הידים כאשר חזהו צמוד לחזה ההורה וההורה תומך בידו השניה בישבנו. שיטה זו מסייעת גם לקשר בין ההורה לעולל ע"י החיבוק והקרבה.

הבעיה הטמונה בשיטה זו היא שלאחר שהעולל נרדם, כאשר מנסים להעבירו למיטה הוא מתעורר.

נראה שהסיבה העיקרית להתעוררות זו היא שינוי הטמפרטורה הפתאומי בבטנו וחזהו של העולל. כאשר העולל צמוד להורה הוא מרגיש את חום גופו של ההורה - כ 37 מעלות. כשההורה מנתק את העולל משכיבה על חזהו נוצר מרווח של אויר בטמפרטורת החדר ביניהם - לרוב כ 25 מעלות. זוהי צניחה פתאומית של כ 12 מעלות בחלק גדול של הגוף. בקיץ ההשפעה אף גדולה יותר מכיוון שלרוב בעת ההרדמה ההורה ו\או העולל מזיעים וגורמים להרטבת הבגדים הדקים ביניהם בזיעה. בעת הניתוק, כאשר האויר הקר יותר חודר פנימה השפעתו אף גדולה יותר בגלל הבגד הרטוב.

 

כדי לפתור בעיה זו מומלץ להשתמש בשמיכה כמפריד בין ההורה לעולל תוך התייחסות לנקודות הבאות:

  • מומלץ להשתמש בשמיכת תינוק סטאנדארטית. ההורה יכול לאחוז בשיניו במרכז השוליים הקצרים של השמיכה כשראשו מוטה כלפי מטה (כדי לכוון את גובה השמיכה על החזה)  ולהצמיד את שתי הפינות לכתפיו. את העולל עליו להניח על השמיכה ולאחוז בו ישירות (אין צורך לעטוף את העולל).

  • עובי השמיכה הרצוי תלוי בעונה. בקיץ כדאי להשתמש בשמיכה קלה יותר אולם יש להקפיד שהיא אינה נרטבת מזיעה בעת ההרדמה.

  • כאשר העולל ישן על הבטן יש לשים את ראשו גם כן על השמיכה כדי לשמור על הטמפרטורה בצד הראש גם כן. כדי להוריד את העולל מומלץ לאחוז ביד אחת את שני שולי השמיכה התחתוניםכאשר הרגליים אחוזות בשמיכה ביניהם וביד השניה מתחת לשמיכה באופן שיתמוך בראש ובחזה. את העולל מורידים למיטה כאשר רגליו ראשונות ובתנועה קלה קדימה את החזה והראש ובעדינות מוציאים את היד התומכת.

  • כאשר העולל ישן על הגב הקצה העליון של השמיכה צריך להיות באיזור הצוואר. השמיכה יורדת עמו למיטה ותשמש כשמיכה שבה הוא יתכסה.כדי להוריד את העולל מומלץ ביד אחת לתמוך בישבן וביד השניה לתמוך בראש ובחגורת הכתפיים (כדאי להניח את היד על הראש מוקדם יותר, כדי שיתרגל למגע בגולגלת). כדי להוריד אותו למיטה כדאי להוריד קודם את הרגליי ווהישבן, לשחרר את היד התומכת ובתנועה איטית ורציפה להוריד את הגב ואת הראש.

  • חשוב להחליף שמיכה לעיתים קרובות או לא להשתמש באותה שמיכה כל הזמן. אין אנו רוצים לגרום לעולל להתרגל לשמיכה מסויימת אחת כי אז יקשה עליו להרדם עם כל שמיכה אחרת או ללא שמיכה כלל.

 

בעת ההרדמה חשוב לראות שהשמיכה אינה חוסמת את קו הראיה של העולל והוא יכול לראות את הנוף שסביבו. חסימת קו הראיה באופן פתאומי יכולה לגרום לעולל לתסכול ותקשה על הרדמותו. כאשר העולל שוקע לתוך שינה הוא לרוב יסגור ויפתח את עיניו מספר פעמים עד שלבסוף יעצום אותן לגמרי וישן שינה עמוקה. בשלב ביניים זה, באחת הפעמים כאשר הוא עוצם את עיניו ניתן לחסום את קו ראייתו (נקראת גם שיטת התוכי - בדומה לכיסוי כלוב התוכי בשמיכה כדי להרדימו). באופן זה העולל לא ירגיש שסוגרים את קו ראייתו מצד אחד ומצד שני לא יראה כלום גם כשעיניו פקוחותת וכך יוכל להרדם מהר יותר.


חשוב מאד לשים לב גם בעת ההרדמה וגם בעת ההשכבה, ובמיוחד עבור עוללים הישנים על הבטן, שהשמיכה אינה חוסמת את  דרכי הנשימה של העולל. יש להשתמש בשמיכה שלא ניתן לשקוע בתוכה ולהמנע משמיכות פוך עמוקות במיוחד.

ישנה נטיה להחשיך את הבית ולשמור על שקט כאשר העולל ישן. פעולה זו נכונה יותר לתקופה מאוחרת יותר, לאחר תום שלושת החודשים כאשר התינוק ישן שנת לילה ארוכה יחסית אולם בשלבים הראשונים שיטה זו מביאה יותר נזק מתועלת.

העולל ישן בהפסקות לאורך כל שעות היממה. שמיעתו וראייתו אינן מפותחות לגמרי ורגישותו לרעש ואור נמוכה יותר מאשר תהיה לאחר שלושה חדשים. למעשה אין הבדל מבחינתו אם הבית שקט וחשוך או מואר וברקע קולות בעוצמה סבירה. כל עוד הרעש אינו חזק בצורה מיוחדת (מוזיקה בווליום גבוה, המולה של אורחים רבים וכדומה) הוא אמור לישון ללא בעיה.

גם להורים יהיה נעים יותם בביתם כאשר הוא מואר, אפשר לדבר בקול רגיל ואפשר לבצע פעולת הקשורות לניהול הבית העושות רעש מסויים, כמו שטיפת כלים לדוגמא.

בית שקט וחשוך יפגום גם במצב רוחם של ההורים ויקשה עליהם להתמודד נפשית עם האתגרים העומדים בפניהם.

 

בשלושת החודשים הראשונים מומלץ להרדים את העולל בעריסה הצמודה למיטת ההורים. עריסה היא דבר קטן ונייד יחסית, ניתן להעבירה בקלות מחדר השינה לסלון  וניתן לקבל אותה בהשאלה במחיר זעום (אם בכלל) מארגונים המסייעים להורים צעירים.

אין טעם ושימוש בחדר עבור העולל בתקופה הראשונה כי ההורים רוצים שהוא יהיה קרוב כך שיוכלו לשמוע כל רחש מכיוונו.

בנוסף לא מומלץ לישון עם העולל באותה מיטה. ההורה העייף יכול להתגלגל ולחנוק את העולל בלי לשים לב, אפילו עד מוות. אלו מקרים שקורים ויש לשים לב לסכנה זו. פעמים רבות מקרים אלו אף מדווחים כמוות בעריסה.


לאחר שלושת החודשים הראשוניםהעולל כבר יהיה גדול מדי לעריסה ואפשר להעבירו למיטת תינוק סטאנדארטית.

Expand all